אודות בית הכנסת הגדול תל אביב

על בית הכנסת הגדול: הקמתו, שקיעת שמשו וזריחתו מחדש

 

הקמת בית הכנסת

בהתחלת ההתיישבות, על גבעות החול השוממות ב"אחוזת- בית", שנמצאה מחוץ לתחומי יפו המיושבת, התחבטו המייסדים והבונים הראשונים בבעיה בדבר קביעת מקום לתפילת בצבור.

בשנת תר"ע היו ב"אחוזת בית" רק ששים משפחות שמנו שלש מאות נפש. מספר המתפללים בשנה הראשונה לא עלה על מנינים אחדים.

בשנים הראשונות היו עורכים את התפילה בימות החול ובשבתות בבית פרטי של ר' ניסן בלצרקובסקי ז"ל- ברח' יהודה הלוי 32. בית התפילה תפס חדר אחד מרווח בשביל הגברים, וחדר שני, בינוני, בשביל הנשים.

ואילו בחגים ובמועדים היו מרכזי התפילה בצבור באולמי הגימנסיה "הרצליה" ברחו' הרצל וגם באולמי בית הספר לבנות, מיסודם של חובבי ציון, בנוה צדק.

עם גידול הישוב בתל אביב גדל מס' המתפללים ונשמעה הצעה על בנין בית הכנסת. נבחרה ועדה זמנית, אשר לא האריכה ימים, ואחר כך נבחר ועד חדש של עשרה חברים.

ועד זה התכנס לישיבות מיוחדות, ובאחת הישיבות הוצע לבנות אולם גדול לשש מאות מקומות לתפילה בשבתות וימים טובים, משני צדדיו אולמות קטנים לתפלה לימות החול, אחד נוסח אשכנז, ואחד נוסח ספרד. המנוח מנחם שיינקין דרש שייבנה בית כנסת מפואר- "מקדש מעט".

לבסוף נתקבלה החלטה של פשרה: לבנות אולם גדול ומרווח לאלף מקומות.

מתחלה היה המנוח מאיר דיזנגוף ז"ל היו"ר של ועד בית הכנסת, במרוצת הזמן נבחר המנוח זלמן דוד ליבונטין לגבאי ראשון, ועד יומו האחרון עמד בראש ועד בית הכנסת, כנשיא כבוד.

בינתיים, עד הגשמת התוכנית הגדולה, בנה ועד בית הכנסת ברחוב יהודה הלוי צריף עץ גדול, שהכיל מקומות לכמה מאות מתפללים.

לאט לאט הלך וגדל מספר המתפללים, והצריף עם אולמי הגימנסיה ובית הספר לבנות היו צרים מהכיל את כל הבאים להתפלל בחגים, ורבים מהם היו מוכרחים להתפלל תחת כיפת השמיים.

בתמוז תרע"ג החליט ועד תל אביב להטיל על ועד בית הכנסת, שינקוט בכל האמצעים האפשריים לשם ביצוע התכנית לבניין בית כנסת יפה ונהדר, אשר יתאים לתל אביב התרבותית.

ועד ביה"כ הכריז על תרומות לבניין ביה"כ, וחברי הועד היו מכתתים רגליהם מבית לבית לשם איסוף תרומות ונדבות, והציבור נענה ביד נדיבה.

התכנית הראשונה של בית הכנסת עובדה ע"י האדריכל מגידוביץ יהודה. הייתה גם הצעה של המנוח המהנדס וילבושיבץ ביחד עם הפרופ' גדס. לבסוף, טיפל בתכנית גם המנוח פרופ' ברולד, אולם תכניתו של מר מגידוביץ נתקבלה ובוצעה ע"י המהנדס גוט. אחר כך הוכן תקציב מסוים, שאושר ע"י האספה הכללית של תושבי תל אביב. בימים ההם, כל עניני תל אביב היו נחתכים ע"י אספות כלליות שנתקיימו באולם הגדול של הגימנסיה הרצליה.

מתחלה הונחה אבן הפנה לבניין בית הכנסת ברח' יהודה הלוי, קרן לב- מול הצריף ששימש בשנים הראשונות בית תפילה. במקום זה קיים עתה "היכל התלמוד".

הנחת אבן הפנה הוחגה ברוב פאר והדר במעמד כל תושבי תל אביב, לרבות גם הנשים והילדים שהשתתפו בחגיגה הפומבית תחת כפת השמים.

אבל בהמשך הזמן נוכחו שתל אביב עומדת להתרחב ולהתפשט, ושתנועת הבניין פונה צפונה, ומשום כך הוחלט, בהסכמת המנוח מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, להעביר את בנין בית הכנסת הגדול למקום יותר מרכזי- לרח' אלנבי, בקרן רחוב אחד העם. במקום זה מתנוסס לתפארה בית הכנסת.

אחד ממקורות ההכנסה לבניין שימש מס בית הכנסת. מס זה הוטל ע"י המנוח מ. דיזנגוף וכותב הטורים אלה על כל בעלי הנכסים בתל אביב. למס זה לא היה בסיס חוקי מנקודה משפטית, ואף על פי כן הכניס מס בית הכנסת בשנות 1920-1924 כמה אלפים לא"י.

מתוך גליונות ביה"כ- כסליו תש"ה (נכתב ע"י דוד סמילנסקי)

*

ימי תפארתו

שנים רבות בית הכנסת שימש כראש בתי הכנסת בתל אביב, סמל לקדושה, תורה, תפילה וגמילות חסדים:

בליל הכרזת המדינה התקבצו כל תושבי תל אביב לחגוג בבית הכנסת הגדול. ביום העצמאות הראשון נערכה תפילה חגיגית בבית הכנסת בהשתתפות ראש הממשלה דוד בן גוריון.

משה שרת, מנחם בגין, גולדה מאיר, שרים וחברי כנסת, שופטים ואישי ציבור רבים ובראשם ראשי העיר תל אביב לדורותם, ראו לעצמם כבוד גדול לבקר במקום.

בבתי הכנסת ה"קטנים" [אולם יהודה ואולם בנימין] ובחצר הצמודה נערכו בימי חול תפילות שחרית, מנחה וערבית ברצף- מעלות השחר ועד חצות. כמו כן נערכו [ונערכים עדיין] שיעורי תורה, הדף היומי ועוד.

בשבתות וחגים לא היה מקום פנוי באולם הגדול, אורח שנזדמן למקום היה צריך להמתין בעמידה ולשבת רק לאחר שהותר עבורו מקום פנוי ע"י שמש בית הכנסת.

בנשיאות בית הכנסת כיהנו בין השאר השר דוד צבי פנקס, ד"ר נחמן פריי, אברהם חצרוני, יעקב חצרוני ויבלחטו"א יצחק נאמן.

בבית הכנסת התפללו הרבנים הראשיים לתל אביב לדורותם:: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הרב הרצוג זצ"ל, הרב שלמה אהרונסון זצ"ל, הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל, הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל ויבלח"א מרן הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א אשר מהווה כבר עשרות בשנים הדמות הרוחנית בביה"כ. אף רבני העיר תל אביב הספרדים, הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם ורבנים רבים מרחבי העולם היהודי ראו כבוד גדול להתפלל בבית מקדש מעט מפואר זה.

גדולי החזנים בעולם ראו לעצמם כבוד גדול להתפלל בבית הכנסת: משה קוסוביצקי, יוסלה רוזנבלט, זבולון קוורטין, ריצ'ארד טאקר, יהושע דלין, שלמה רביץ, יהושע לרר, בנימין אונגר, ויבלחט"א: משה שטרן, בן ציון מילר, יצחק מאיר הלפגוט, חיים אדלר, חיים אליעזר הרשטיק ורבים אחרים.

בתקופת כהונתו של ראש העיר תל אביב המנוח יהושע רבינוביץ', בית הכנסת עבר שיפוץ פנימי וחיצוני בעלות עצומה, בהשתדלותו הרבה של ראש העיר, שגם לאחר שהתמנה לשר האוצר לא שכח את בית הכנסת וסייע במימון התקנת מערכת המיזוג המרכזית של בית הכנסת.

*

שנותיו הקשות

במהלך השנים האזור הסמוך לבית הכנסת  הפך לאזור שוקק מסחר, בעקבות כך ובעקבות המגמה המצערת של כלל בתי הכנסת בתל אביב, מס' המתפללים הלך ופחת. כתוצאה ממיעוט המתפללים גם קופת בית הכנסת שאף פעם לא הייתה מלאה דיו הלכה והתרוקנה.

על אף כל זאת, בעקבות השתדלותם הרבה של חברי הנהלת בית הכנסת ונשאי בית הכנסת לדורותם, בית הכנסת הצליח לשמור על קדושתו, לקיים תפילות יומיות קבועות, שיעורים יומיים קבועים, תפילת שבת מידי שבת בשבתו ואירועי תפילות מיוחדות.

*

בית הכנסת כיום

בשנה וחצי האחרונות, בהשתדלותם הרבה של חברי הנהלת בית הכנסת ובראשם: נשיא בית הכנסת הגדול החזן שלמה פיבקו המקדיש ימים ולילות למען בית הכנסת ולמען חידושו ורב בית הכנסת הרב יצחק בר זאב ובברכתו והכוונתו של מרן הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בית הכנסת משקם עצמו ומתחדש ללא הרף, בית הכנסת פותח שעריו למעלה משנה, לראשונה זה למעלה מ- 15 שנה, בערבי שבתות- לתפילת וקבלת שבת, בהשתתפותם של מתפללים רבים ומתפללות רבות. בבית הכנסת נערכים סעודות שבת וחג עם מאות משתתפים, תפילות שבת בליווי חזנים יידועי שם, הרצאות, כנסים, אירועי תרבות יהודיים, קונצרטים ועוד.