על פרשת משפטים

הרב יצחק בר זאב

על עבד עברי ועבדות מודרנית

 

על עבד עברי ועבדות מודרנית

פרשת עבד עברי, מעלה תמיהות רבות, בראשם מתמיהה עד מאוד האפשרות שניתנת ע"י התורה לשעבד איש את אחיו, שכנו, או חברו, יהודי שווה זכויות כמותו.

אמנם התורה מדגישה את חובת השילוח לאחר שנים ספורות ואת אי האפשרות בשעבוד עולם, ובגמ' אף מרחיקים לכת ומבארים, כי מצווה זו נתנה למשה ואהרון עוד לפני יציאתם ממצריים:

שמות פרק ו' פסוק יג':

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג':

"דא"ר שמואל בר רב יצחק: 'וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל', על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים".

אך עדיין, עצם היתר השעבוד צריך ביאור.

המעיין בדברי הגמרא ובהלכות עבדים ברמב"ם, ימצא כי הזכויות הרבות אותם מקבל העבד, כמעט ולא משאירים מקום למנהג העבדות כפי שאנו מדמיינים אותו.

בראש כל זכויותיו נמצאת החובה לארח אותו באותם תנאי מחיה של בעליו:

מסכת קידושין פרק א דף כב':

"כי טוב לו עמך": 'עמך- במאכל', 'עמך- במשתה', שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

והנה מקצת זכויות נוספות כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות עבדים:

  • אין מוכרים אותו בפרהסיה על אבן המקח, ולא בסמטה כדרך שהעבדים אלא בצנעה ודרך כבוד.
  • אסור לעבוד בו בפרך. 
  • אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים שהם מיוחדים לעשיית העבדים.
  • האדון חייב במזונות אשתו הנשואה.

אם כן מהי אותה עבדות?

עבד עברי נמכר באחת מב' האפשרויות:

א': האפשרות השכיחה יותר: ע"י בית הדין בעל כורחו- אדם שגנב ואין לו מהיכן לשלם, כמו"כ אין לו קרובים שיכול להלוות מהם.

ב': אדם שהגיע לחוסר כל ומוכר את עצמו.

תכלית העבדות, הינה להוות מוסד ענישה חלופי שבבסיסו נמצא היסוד השיקומי.

הזכאים/ חייבים להיכנס למוסד זה הינם: או אדם שהתדרדר לפשיעה ונמכר ע"י בית הדין, או אדם חסר כל שאינו יודע כיצד לנהל חיים יצרניים ורוצה להיכנס למוסד זה לפני שידרדר בעצמו לפשיעה.

בית הדין לוקח אדם הנמצא בתחתית החברה, אדם שהתדרדר לפשע ואין לו אפי' קרובים או חברים היכולים לעזור לו בשיקומו, ומכניס אותו לבית חם לתקופה קצובה.

בבית זה העבד ילמד, איך נראים חיי משפחה וחברה תקינים, איך מנהלים סדר יום חיובי ויצרני ואיך פועלים בדרך הרצויה.

לכן, בבית זה הוא זוכה לתנאים שוויוניים, מלבד חובתו לעבוד בכל יום כשכיר בבית אדונו, כאשר כשכרו הוא מקבל את כל תנאי המחיה הנוחים הנ"ל.

מלבד זאת, בזמן שחרורו, מקבל העבד מענק מיוחד, ע"מ שיוכל להתחיל את חייב החדשים ברגל ימין.

דברים טו' יג'- יד':

"לא תשלחנו, ריקם, הענק תעניק, לו".

מפרשה זו, אף שאינה אקטואלית בזמננו, יש ללמוד ב' דברים אקטואליים וחשובים.

א.- "חובת השחרור"- במילים אחרות: "איסור השעבוד", לא צריך להגיע למכירה פיזית ע"מ לתת לחלשים שסביבנו הרגשת עבדות, ישנם אנשים קשיי יום וקשיי פרנסה שעבודתם החוקית הינה סוג של עבדות מודרנית, חסרת תנאים סוציאליים ראויים ובעלת משכורת דלה ואינה מספקת.

בניגוד לעבד עברי שמכירתו מוגבלת בזמן ושתכליתה היא שיקומו, עבדים מודרניים אלו, אין מכירתם מוגבלת בזמן ותכליתה אינה שיקומו כלל וכלל. עלינו לחתור למיגור העבדות הנ"ל וודאי שלא להיות שותפים לה.

ב.- החובה החברתית והדתית לסייע בשיקומם של החלשים והאנשים שמזלם לא האיר להם פנים והגיעו לידי מציאות חיים קשה המזיקה לסביבתם.

קל יותר לתייג אדם כפושע ולהרחיקו מהחברה, קל יותר לתייג תלמיד כמפריע ולסלקו מהכיתה [שם זה מתחיל!], קשה יותר לעזור לתלמיד זה לשפר דרכיו ולהתיישר על הדרך הנכונה- אך זוהי חובתנו הדתית והמוסרית.