סיפור גניבת הברכות, הינו אחד מן הסיפורים המפורסמים והמופלאים ביותר בכל חמשת חומשי התורה.
אלפי קולמוסים נשברו ורבבות דפים נכתבו לבאר מעשה זה. מעשה זה מעלה קושיות ותהיות רבות, אנו ננסה לבאר השתלשלות האירועים מתוך עיון בפסוקי המקרא ודקדוק היטב בפשטם של מקראות.
תמצית המעשה:
יצחק מצווה את עשיו לצוד ציד ולעשות לו מטעמים "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות".
רבקה, ששומעת ציוויו של יצחק, נותנת מטעמים ביד יעקב, מלבישה אותו מלבושי עשיו ומצווה אותו להיכנס לאביו בדמות עשיו.
יצחק שכהו עיניו מלראות חושד ואומר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", על אף חשדו הוא מעניק את ברכתו ליעקב.
מיד אח"כ מגיע עשיו, יצחק נחרד מאוד ועשיו צועק צעקה גדולה ומרה.
יצחק אינו מוצא ברכה לעשיו כיוון שהעניק ליעקב [בחושבו שהוא עשיו] להיות גביר (שולט ומולך) על כל אחיו, ולבסוף מברכו ברכה פחותה יותר.
לבסוף קורא יצחק ליעקב, בעקבות חששה של רבקה לשלומו מפני עשיו, מעניק לו את ברכת אברהם ושולח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אישה.
בקריאה ראשונה נראה פשט המקרא כי יצחק מעוניין להעניק את ברכתו היחידה לעשיו ולמנותו לממשיך דרכו ומורשתו, ובמרמה גונב יעקב את ברכת אביו. אך המעיין היטב ימצא כי סיפור הדברים אינו כך:
*
ברכת אברהם שמורה ליעקב מלכתחילה
הנה בפרשה ישנן ג' ברכות:
א'- ברכת יצחק הראשונה אשר הייתה מיועדת לעשיו ונלקחה ע"י יעקב:
בראשית כז' כח'- כט'
וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
ב'- ברכת יצחק לעשיו:
בראשית כז' לט'- מ'
וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.
ג'- ברכת יצחק ליעקב לפני ששלחו לפדנה ארם:
בראשית כח' ג'- ד'
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.
בברכת יצחק הראשונה (זאת שלקח יעקב מעשיו) יצחק אינו נותן את ברכת אברהם: את המשך המורשת והאמונה ואת ארץ ישראל.
בברכה זו, אותה שרצה יצחק לתת לעשיו, יעקב מתברך במלוכה "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ", ברווחה ובכלכלה.
את ברכת אברהם- המשך המורשת וארץ ישראל, לכאורה הברכה החשובה ביותר, יצחק בשלב זה שומר בחיקו.
מה רבה התמיהה כאשר אומר יצחק לעשיו, לאחר שלקח יעקב את ברכתו, כי אין בפיו ברכה נוספת:
בראשית כז' לו'- לז'
וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. ַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו, הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ, סְמַכְתִּיו; וּלְכָה אֵפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי.
הרי הברכה החשובה מכל הנה באמתחתו וטרם התברך בה איש?
מכאן יש להסיק בפשטות, כי ברכתו האחרונה של יצחק: ברכת אברהם, הירושה הרוחנית וארץ ישראל- לא יעודה לעשיו מעולם!
ברכה זו, ניתנת לאחר מעשה הרמייה, מתוך רצונו של יצחק ליעקב כפי שתכנן מתחילה.
רמייתו של יעקב והתחרותו מול עשיו על ברכת יצחק, הינם על ברכת המלוכה, הכלכלה והרווחה בלבד!
רש"ר הירש
"ולפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב".
*
יצחק חושב להפקיד את המשך המורשת ביד שני בניו- מחלוקת יצחק ורבקה
לאחר שבררנו כי מרוץ הברכות בין עשיו ליעקב לזכות בברכת יצחק ו'רמאותו' של יעקב, הינם בעבור ברכת המלוכה והרווחה הגשמית, ואילו ברכת אברהם הייתה שמורה מלכתחילה בעבור יעקב, יש לבאר את עצם מעשה רמאותו של יעקב, מה הייתה כוונתו של יצחק ומה עשה יעקב?
יצחק, כפי שהתבאר לעיל, רצה לפצל את ברכתו. חלוקת הברכות בין כל הצאצאים, אינה זרה לנו, יעקב בעצמו (הרבה שנים לאחר מכן) חילק את ברכתו בין כל בניו והסמיך את כולם להמשיך את מורשתו יחד כאשר איש משלים את אחיו.
יתירה מזו, המצב הרצוי שהוא תכלית תפקידם של האבות, הינו לבנות עדת מאמינים שיכנסו כולם תחת עול מורשת ישראל ויחזיקו באמונת אבותם.
יצחק מתבונן בבניו, בעשיו הוא רואה יכולות עצומות וכריזמה, עשיו מעורב עם הבריות, עשיו חי היטב את חיי המעשה, "איש שדה". יעקב לעומתו "איש תם יושב אוהלים", יעקב חי חיי קדושה, תורה ועבודת ה'.
לכן, לעשיו הוא היה מעוניין להעניק את המלוכה והברכה הגשמית, וליעקב הוא היה מעוניין להעניק את הברכה הרוחנית: ברכת אברהם, הכהונה וארץ ישראל.
יצחק מעוניין לחבר ביניהם שיפעלו יחד כל אחד בכוחו לבנות את עם ה'.
רבקה מנגד אינה רוצה בחיבורו של יעקב עם עשיו כלל, רבקה מכירה ברשעותו של עשיו, בתאוותנותו, רבקה זוכרת אייך מכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים, רבקה זוכרת את אשתו שנשא שלא לרצון הוריו. כמו"כ, מכירה היא באיבה הרבה שרוכש עשיו ליעקב, איבה שמתפרצת החוצה כשעשיו אומר (לאחר גניבת הברכות) "ויעקבני זה פעמים" ובזה הוא מספר כי איבתו של ליעקב לא החלה עם גניבת הברכות.
מעל כל זה, רבקה מכירה ביכולותיו של יעקב להתערב עם הבריות לפי הצורך ולהנהיג את שיבטו ביד רמה.
בעוד יצחק מאמין באפשרות להכניס את עשיו תחת כנפי השכינה, וספקן לגבי יכולתו של יעקב להתערב עם הבריות ולהנהיג שבטו, רבקה איננה מאמינה כלל ביכולתו של עשיו להצטופף תחת כנפי השכינה, ומאמינה מאוד ביכולתו של יעקב לצאת מכותלי בית המדרש לחיי המעשה.
יצחק לשיטתו רוצה לפצל בירכתו ורבקה לשיטתה רוצה שיעקב יקבל את הברכה כולה.
*
יצחק מתרצה על ברכתו שניתנה ליעקב
עתה, אין ספק כי בהבנת הפשטנית של פסוקי התורה, רבקה נצחה את יצחק במרמה ובכך יעקב קיבל את הברכה כולה.
אולם על הנחה זו יש להקשות שני קושיות:
הראשונה מדקדוק בפסוקי התורה עצמם, והשנייה מעיון בהלכה ובסברה הגיונית ובריאה ביחס למעשה הגניבה.
קושיה א':
מיד לאחר שיצחק מגלה את רמאותו של יעקב הוא נחרד חרדה גדולה ומיד אומר" גם ברוך יהיה".
בראשית כז' לג'
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה.
וכי דרכו של אדם חרד, מרומה וכועס לחזור על ברכתו שוב ולחזק דבריו הראשונים שנאמרו כתוצאה ממרמה?
רמב"ן שם
"אין דרך החרד חרדה גדולה עד מאוד וצועק מי הוא אשר רמני לברך אותו שישלים צעקתו לאמר מיד גם ברוך יהיה, אבל היה ראוי שיקללהו, ועוד כי היה עשיו צועק עליו לאמור ולמה תברכהו עתה אבי, ואיך יאמין עשיו כי במרמה היה מתחלה...".
קושיה- ב':
כלל בידנו "מקח טעות- בטל המקח וחוזרים הדמים", אומנם אין כאן עסקה כספית, אך מן הדין ומן ההיגיון שאם כיוון יצחק לברך את עשיו ויעקב הכניס ראשו תחת ידי יצחק במרמה, שהברכות הללו לא יחולו על ראשו של יעקב ויתבטלו כלא היו וכפי שלא נאמרו מעולם.
מכוח הנ"ל יש להסיק, כפי שמשמע בפסוקים, שיצחק מאיזשהו טעם נסתר שינה דעתו לאחר מעשה הרמייה והתרצה להעניק את ברכתו השלמה ליעקב.
*
מדוע לא חזר בו יצחק מברכתו שנלקחה במרמה?
עתה, יש לבאר מדוע התרצה יצחק להעניק ברכתו השלמה ליעקב בעקבות מעשה הרמייה? מה השתנה בדעתו לאחר שיעקב התחפש לעשיו ונכנס במקומו?
הרמב"ן מבאר כי לאחר שיעקב נכנס במקום עשיו ולקח את הברכה, ראה יצחק ברוח קודשו כי כך רצון ה' ולכן התרצה לכך.
רמב"ן שם
"או טעמו: וגם ברוך יהיה, על כרחי, שאי אפשר לי להעביר הברכה ממנו כי מאז שברך אותו ידע ברוח הקודש שחלה ברכבתו עליו...".
פירוש נוסף: אפשר שע"י מעשה התחבולה והרמייה הוכיחה רבקה ליצחק כי הצדק עמה וכי יעקב ראוי לקבל את כל הברכות לבדו:
במעשה הרמייה שבו יעקב משתתף כשחקן ראשי, הוכח כי הוא איננו "איש תם יושב אוהלים" המרוחק מחיי המעשה, אין הוא ספון בבית המדרש לבדו, ביכולתו להתערב עם הבריות ולפעול בעולם הגשמי, יכול הוא אפי' ללבוש מלבושי עשיו אם הוא נדרש לכך למען עבודת ה' ואמונתו, ומכאן שביכולתו לצאת לעולם המעשה ולהנהיג את עם ישראל כפי שטוענת רבקה.
בנוסף, אפשר שע"י רמאותו של יעקב והצלחתו לתעתע ביצחק, רמזה רבקה כי רשעותו של עשיו גדולה ממה שיצחק מעלה בדעתו ואינו ראוי להצטרף ליעקב בהנהגת העם, נמצאת רבקה כאילו אומרת ליצחק: אם יעקב הבן הצדיק והתמים הצליח לתעתע בך ולא הצלחת להבחין ברמאותו, על אחת כמה וכמה שאפשר שעשיו מתעתע בך ואינו מאפשר לך לראות את גודל רשעותו.
על כן, יצחק מסיים ואומר "גם ברוך יהיה"- על אף יכולתו לבטל דבריו הראשונים שנאמרו כתוצאה ממרמה ולבטל ברכתו, בוחר יצחק לאשר את דבריו ולהשאיר ברכתו ביד יעקב ועל ברכתו הראשונה מוסיף הוא את ברכת אברהם שהייתה שמורה ליעקב מלכתחילה.
*
סעיף ההסתייגות בברכת יעקב- ברכתו לעשיו
להשלמת הדברים נעיין בברכתו של יצחק לעשיו, מיד אחרי שמתרצה לתת את הברכה כולה ליעקב.
יצחק מספר לעשיו כי בירך הוא את יעקב להיות גביר (מושל) לכל אחיו ומסיים: "ולכה אפוא מה אעשה בני".
לאחר תחנוני עשיו, מברך יצחק את עשיו בברכתו ובה אומר לו יצחק: "ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך", דהיינו: יצחק איננו מבטל את ברכתו הראשונה ליעקב ואף חוזר עליה בברכתו לעשיו, אך הוא מתנה את ברכתו הראשונה ליעקב בתנאי, שכאשר התנאי יתממש עשיו יפרוק עול שלטון יעקב מצווארו- יצחק מוסיף סעיף הסתייגות לברכתו הראשונה.
מהו אותו תנאי? מהו אותו סעיף ההסתייגות לברכת יעקב?
רבים מן הראשונים מפרשים דברי יעקב כפשוטם: "והיה כאשר תריד"- כאשר יעבוד בך יעקב בפרך "ופרק עולו".
אך רש"י מפרש: "והיה כאשר תריד"- לשון צער, כלומר כשיעברו ישראל את התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל "ופרקת עולו".
פירושו של רש"י לברכת עשיו סוגר את סיפור הדברים כפי שהתבאר:
יצחק מתרצה לדברי רבקה, הוא משתכנע כי יעקב הצדיק והתמים, זה שוודאי ילך במורשת אבותיו, זה שהיה מיועד מלכתחילה לקבל את ברכת אברהם, ראוי אף לברכות הגשמיות וראוי לשלטון ולמלוכה.
הוא מתרצה לדבריה, כי עשיו רשע ואינו ראוי להיות חלק מעם ה'. ועל כן, הוא מעניק את כל ברכותיו ליעקב ודן את עשיו להתנתקות מעם ה' ולחיי עבדות לצאצאי אחיו.
אולם, מסיים יצחק ברכתו מסתייג ואומר: אם יבוא יום שבו עם ישראל ילך בדרכי עשיו וברשעותו, יעלה פתחון פיו של עשיו לאמור: 'אם יעקב הולך בדרכי הרי איננו עדיף עלי, תן לי את ברכתי אשר לקחת ממני'. באותו זמן יפרוק עשיו עול שלטון יעקב מעליו ויקבל בחזרה את אשר יועד לו לכתחילה- השלטון והמלוכה, ויחזור לשעבד את בני יעקב.
אם מעלת יעקב על עשיו, אשר בגינה זכה לקבל גם את ברכתו הרוחנית ואת ברכת אחיו הגשמית, תעלם, עשיו יקבל את ברכתו שנלקחה ממנו בחזרה וישעבד את יעקב עד אשר ישובו בני יעקב למעלתם ולברכתם.
