על פרשת וישב

מערכת היחסים של יוסף ואחיו

קודם מכירת יוסף על ידי אחיו וירידתו מצרימה, התורה מספרת על מערכת יחסים רוויה בכעסים בין יוסף לאחיו.

בראשיתם של דברים, מספרת התורה כי יוסף, שהינו בנה הבכור של רחל, מלבד החיבה היתירה אשר הוא זוכה מאביו, הוא מביא דיבתם של האחים רעה לאוזני אביו.

בראשית לז פסוק ב'

 וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.

רש"י שם

"כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודין על העריות ובשלשתן לקה...".

לא רק שאין אביו גוער בו, אלא מיד התורה מספרת אודות אהבתו היתירה של אביו וכתונת הפסים המיוחדת אשר הוא עושה לו.

שם פסוק ג'

ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.

רמב"ן שם

בן זקונים: "והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד".

לאחר מכן ובעקבות הדברים הללו, אחי יוסף שונאים אתו, עד שאינם יכולים לדברו לשלום.

שם פסוק ד'

ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.

אם כל זה אינו מספיק, יוסף תוך התעלמות משנאתם, מספר להם את חלומותיו אשר הוא חלם, אודות אלמותיהם של האחים אשר משתחווים לאלומתו ואודות השמש והירח ואחד עשר כוכבים אשר משתחווים לו, שנאתם גדלה וקנאתם מתעצמת.

שם פסוקים ה'- יא'

ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתו... ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.  י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו... יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.

בעקבות הדברים הללו, כאשר יוסף נשלח ע"י אביו לראות את שלום אחיו, אחיו זוממים להורגו. ראובן, תוך מחשבה להצילו, מציע להשליכו באחד הבורות. בהעדרו של ראובן, יהודה מציע במקום להמיתו, להעלותו מן הבור ולמכרו לישמעאלים, וכך נעשה. ליעקב, הם מראים את כתונת הפסים מוגעלת בדם שעיר ומזה מסיק יעקב כי יוסף איננו בין החיים, הוא מתאבל ימים רבים וממאן להתנחם.

בקריאה פשטנית, נראים הדברים, כי אחי יוסף תוך קנאתם מתכננים רצח, אח"כ מבצעים ניסיון לרצח ולבסוף מוכרים אותו לעבדות תוך פגיעה עצומה באביהם.

האם זוהי הנהגתם של שבטי ישראל מייסדי עם ישראל? קנאה, שנאה, כוונת רצח ואי כיבוד אב?

*

יעקב ועשיו ושאלת הירושה

אי אפשר להתעלם מכך, שיחסי האחים ככלל ויחסי האחים עם יוסף בפרט, עומדים בצל השאלה אשר מרחפת כבר שני דורות מעל משפחתו של אברהם, של יצחק ושל יעקב: מי יזכה לקבל את הברכות ולהיות היורש הרוחני, יורש האמונה ויורש ארץ ישראל.

בניו של יעקב מכירים היטב את יחסי יעקב ועשיו, כמו"כ יודעים היטב כמה אביהם נלחם לקבל את ברכת יצחק וכמה סבל מעשיו בעקבות כך.

עתה, בני יעקב עומדים באותו מקום בדיוק, מי יהיה היורש? מי ימשיך את אביהם, סבם וסבם הגדול, אברהם אבינו?

דווקא יעקב הצליח בסוף חייו להוריש לכל בניו וצאצאיו יחד את האמונה והברכה ולהקים את עם ישראל, כיוון שחינך כל נער לפי דרכו והצליח ליצור אחדות בין כל בניו.

יש להניח כי האחים שגדלו  בצל שאלת הירושה, ואשר עומדים עתה בתחרות דומה, מודעים היטב לסגולת האחדות עליה מחנכם אביהם, שבעקבותיה יזכו כולם לקבל יחד את ברכת אברהם יצחק ויעקב ולייסד את עם ישראל. על כן הם מקפידים לחזק איש את רעהו ולשמור על עשייתם ופעולתם המשותפת.

*

יוסף מאיים על אחדות אחיו

עתה, האחים שופטים מעשיו של יוסף לאור הדברים הללו, בניגוד לכל האחים אשר פועלים יחד כשבט אחד וכקבוצה אחת, יוסף איננו הולך עמהם, אלא נשאר בכל יום צמוד לאביהם (כפי שהתבאר לעיל). בנוסף, הוא מוציא דיבתם רעה באוזני אביהם. בעקבות מעשיו הוא זוכה מאביו לאהבה יתירה ומקבל ממנו כתונת פסים המרמזת על בגד מלכות. לאחר כל זה, הוא מספר לאחיו על חלומותיו בהם משמע כי כולם ישתחוו לו דבר המעיד אולי על כוונותיו העתידיות.

האחים מתבוננים במעשיו ומסיקים כי יוסף מתכנן לפגום באחדות המשפחה, להרחיק אותם מיעקב אביהם, לרשת את ברכות אבותיו לבדו ולהיעשות לאב רביעי: אברהם, יצחק, יעקב ויוסף.

עתה, לא יצר קנאות ושנאה בוער בקרבם, אלא סבורים הם כי יוסף מאיים על שלמות המשפחה, על עתידם ועל עתיד עם ישראל. לאור סברתם וטענתם הם פוסקים את דינו תוך מחשבה כי זהו גזר הדין המגיע לו.

ר עובדיה ספורנו שם פסוק יח

ובזה הודיע מה היה למו בהיות כולם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון, איך נועדו יחדו להרוג את אחיהם או למכרו, ולא נחמו על הרעה?... והנה הגיד הכתוב כי ציירו בליבם, וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או שניהם, והתורה אמרה 'הבא להורגך השכם להורגו'".

הספורנו, וכמוהו כתבו פרשנים נוספים, מרחיקים לכת ומבארים כי בדין הם פסקו דינו למות, מדין 'רודף', או 'עד זומם'- שהוציא דיבתם אצל אביהם והאשימם בעבירות חמורות ועוד.

*

חטא האחים

על אף דינם אשר דנו ופסקו להרוג או למכור את יוסף, חטאו האחים חטא גדול בכמה עניינם:

ראשית, מבחן התוצאה מלמד כי יוסף, על אף חלומותיו והנהגותיו בהיותו רך בשנים, לא חשב ולא תכנן להרוג או להרחיק את אחיו ולקבל את ברכות אביו לבדו, ועל אף אמרותיו אהבם ורצה בקרבתם, שהרי כאשר יוסף מלך על אחיו והיה ביכולתו להרגם ולהיפרע מהם [ולא עוד, אלא שמכרוהו וחטאו כנגדו ויכל בנקל להצדיק מעשיו, או לכל הפחות להיפרע מהם אצל אביו ולקבל ברכותיו לבדו] לא עשה כן. יוסף פעל להתקרב לאחיו ולאחד את כולם יחד, כמבואר בדברי יוסף אל אחיו לאחר מות יעקב, כאשר האחים חוששים שהוא ינצל את היעדרות יעקב להיפרע מיהם [ככל הנראה מאחר והאחים עדיין נשארו בחשדם הראשון אשר הביא אותם למוכרו]:

בראשית פרק נ'

 טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. טז וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו. יח וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. כ וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. כא וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם.

שנית, אין ספק כי הליך המשפט שביצעו, כאשר האחים עצמם הנוגעים בדבר ומגובשים בדעתם, הם ששפטוהו, הם שהעידו עליו והם שביצעו את גזר דינו, היה הליך משפטי לא תקין שלא אפשר התבוננות נוספת במסקנתם המגובשת, והרי מיד אחרי הם פועלים להסתיר מאביהם את מעשיהם.

נמצאנו למדים, כי אחי יוסף לא חטאו בדין, אלא חטאו בחטא הפרשנות[1], הם פרשו את המציאות שלפניהם בצורה שטחית ולא מעמיקה וממנה הסיקו מסקנות מוטעות, בעקבות מסקנותיהם הם בצעו בהליך לא תקין את גזר דינם.

דברים אלו מבוארים בפירוש הספורנו על דברי יוסף אל האחים לאחר מות יעקב.

ספורנו שם

"ואתם חשבתם עלי רעה'- הנה פעולתכם הייתה בשגגה, שחשבתם אותי לרודף, ואם היה זה האמת, היה פעלכם כדין, 'אלהים חשבה לטובה'- המציא בכם זאת השגגה לתכלית טוב".

היחיד אשר הבחין בחטא וניסה למנוע מן האחים לחטוא זהו ראובן, האח הבוגר ביותר, אך בהעדרו יוסף נמכר בניגוד לרצונו.

בראשית שם

כב  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם—הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו...  כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.

*

נקמת יוסף

יוסף יורד למצרים ונמכר לעבדות. במסלול חיים פלאי מוצא עצמו כמשנה למלך פרעה בתוך ימי רעב קיצוניים, אשר נובאו על ידיו קודם ובעבורם אגר מזון רב. אחיו יורדים מצרימה לקנות אוכל ואינם מזהים אותו. יוסף מאשים אותם שהם מרגלים, מטרטר אותם, מחייב אותם להביא את בנימין ומאשים את בנימין בגניבה, עד שהוא מתוודה אליהם כי הוא יוסף.

על פניו, נראה כי יוסף מנצל את מעמדו ונוקם בהם על אשר עשו לו.

אך הנחה זו מעלה תהיות רבות: ראשית, מה הטעם בכל מעשיו: אילו הוא מחפש נקמה מדוע אינו נפרעה מהם בתחילה? ולא עוד, אלא שלבסוף מלבד עוגמת נפש שגרם להם הוא אינו גומל להם כל רע כי אם טוב, הוא מביא אותם למצריים מפרנסם ומכלכלם ועושה כל מאמץ לחיות איתם בשלום?

שנית, מה עשה לו אביו שהוא מכאיב לו, שהרי האדם שהכי כאוב ממעשי יוסף זה יעקב שבקושי רב משחרר את בנימין ללכת למצרים תוך דאגה עצומה? ולא עוד, אלא שיעקב מתאבל על יוסף שנים רבות ויוסף יכל להתוודות אליו שנים קודם לכן ולהפסיק את צערו?

*

תכלית נקמתו של יוסף- נאום יהודה

לאחר שהתבאר כי מעשי יוסף אינם מובילים אותו להיפרע מאחיו, יש לנסות להבין ולדייק מן הפסוקים מה תכליתם של מעשיו? מה רצה יוסף להשיג בהתנהגותו מול אחיו?

להבין את תכלית מעשיו יש להתבונן ברגע בו יוסף נשבר, מפסיק את נקמתו ומספר לאחיו כי הוא יוסף אחיהם, מתוך הנחה שלרגע הזה יוסף כיוון ולזה הוא חתר.

האירוע אשר גורם ליוסף לחדול מנקמתו הינו נאום יהודה. יהודה נואם את נאומו לאחר שיוסף מאשים את בנימין בגניבה ורוצה לשעבדו במצרים. יהודה, אשר התחייב בפני יעקב להשיב את בנימין, מטיח בפני יוסף את התנהלותו הרעה מולם, מציין בפניו כי אביהם לא יחיה לו ייקחו ממנו את בן זקוניו, היחיד שנשאר לו מרחל אשתו האהובה, ומציע לשעבד עצמו במקום בנימין.

בראשית מד

יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה. יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח. כ וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. כא וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו. כב וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו: וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת. כג וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם--לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי. כד וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד-לוֹ--אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי. כה וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ:  שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל. כו וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת:  אִם-יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ. כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה. כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה. לוְ עַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן—שְׁאֹלָה. לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.

ישנו רגע אחד נוסף טרם התוודה יוסף, שהתורה מספרת כי יוסף בוכה: כאשר הוא שומע את האחים מתחרטים על מכירתו.

בראשית מב

 כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת... כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ...

בנימין הינו בנה השני של רחל, אמו של יוסף ואשתו האהובה של יעקב. כמו אז בצעירותו של יוסף, בנימין עתה הוא בן הזקונים של אביו. ממש כמו יוסף בזמנו, בנימין איננו הולך יחד עם שאר אחיו אלא נמצא כל העת בסמוך לאביו. ממש כמו עם יוסף, יעקב אינו מסתיר את גודל אהבתו את בנימין יותר משאר בניו (עיין בדברי יעקב המובאים בנאום יהודה לעיל).

אי אפשר להתעלם מן העובדה שרגע שבירתו של יוסף, הרגע אליו ככל הנראה כיוון יוסף במעשיו, הוא הרגע בו יהודה, האח אשר הגה את רעיון מכירת יוסף, עומד בפני מציאות דומה למציאות בה עמד טרם מכירת יוסף, ומציע למסור נפשו בעבור אחיו בן הזקונים של אביו.

יש להסיק כי לדבר הזה כיוון יוסף, להעמיד את אחיו בניסיון דומה, לבחון האם הפעם יתנהגו כפי שהתנהגו עמו, או שימסרו נפשם למען אביהם ולמען אחיהם בנימין.

יש להניח כי יוסף בוחן אותם האם שבו בתשובתם מחטא מכירתו או לאו משתי סיבות אפשריות:

א. בניגוד למחשבת האחים, יוסף מעוניין באחדותם ואינו חותר תחתיה להרחיקם ולקבל ברכת אביו לבדו. אולם, כיצד יחבור אליהם להיות מאוחדים לאחר שחטאו כנגדו ופגמו באחדות זו?! חשדו גובר כאשר הוא אינו רואה יחד עמהם את אחיו בנימין: שמא מציאותו של יוסף חוזרת על עצמה? שמא בנימין, כמו יוסף בזמנו מוחרם מאחוות האחים?

על כן, יוסף פועל כפי שפועל, לברר אם האחים אכן ראויים להתאחד יחד ולחלוק יחד בברכת אביהם, לברר כי תחת אחדות האחים יכולים להיכנס כל האחים לרבות יוסף ובנימין בני רחל.

ב. כיצד יהיו האחים ראויים לברכת אברהם, יצחק ויעקב לאחר שחטאו לה', לאביהם ולאחיהם?! על כן יוסף פועל להביא אותם לידי חרטה, תשובה ותיקון, ולא סתם תשובה, אלא תשובה גמורה, כפי שמבאר הרמב"ם, כי תשובה גמורה הינה כאשר האדם עומד בפני החטא ואינו חוזר עליו.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א'

"איזו היא תשובה גמורה: זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשות, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח...  הוא ששלמה אומר 'וזכור, את בוראך, בימי, בחורותיך' ( קוהלת יב,א)"

בתחילה, יוסף מזיל דמעה כאשר שומע את אחיו מתוודים ומתחרטים, בהמשך כאשר יהודה עומד בפני מציאות דומה בה עמד בזמן מכרתו של יוסף ומוסר נפשו למען בנימין, אז יודע יוסף כי אכן שבו אחיו בתשובה גמורה ותיקנו האחים את אשר פגמו ומתוודה אליהם.

רמז לביאור הנ"ל מוצאים בדברי הרמב"ן ובדברי המדרש שהוא מצטט:

הרמב"ן בתחילת דבריו מביא פירושם של רבים מן המפרשים [שלא כביאורנו] כי יוסף פעל כפי שפעל עם אחיו ע"מ להביא לידי מימוש את חלומותיו אשר חלם, להביא את כל אחיו להשתחוות לו, ולכן העליל עליהם בתחבולתו ע"מ שיביאו גם את בנימין. בהמשך דבריו מקשה הרמב"ן כי פירוש זה איננו מיישב מדוע הוא העליל על בנימין שגנב ממנו אחרי שנתקיים החלום וכל אחיו באו והשתחוו בפניו? וכותב הרמב"ן כך:

רמב"ן בראשית מב ט'

"אבל חשד אולי יש להם שנאה בבינימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאם בו... על כן לא רצה שילך עמהם אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה 'אמר רבי חייא בר אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בו פיוס ליוסף, פיוס לאחיו, פיוס לבנימין. פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל'".