מאבלות על תלמידי רבי עקיבא ליום העצמאות
קודם חורבן בית המקדש ימי ספירת העומר (שימים שבין פסח לשבועות) לא היו ימי אבל, אלו היו ימי שמחה מיוחדים, הרמב"ן מתאר כי בימים עברו היו אלו ימי "חול המועד" ארוך מפסח ועד שבועות
ברבות הימים, כאשר נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא בימים אלו, נהפכו הימים לימי עצב ואבלות.
אמנם תלמידי רבי עקיבא שעליהם נסמכת רוב התורה שבע"פ שבידנו (= המשנה והתלמוד) ראויים לימי אבל, אך האם אבלות זו מצדיקה ימי אבל כל כך ארוכים, שמספרם גדול אפי' מימי האבל שאנו נוהגים על חורבן בית המקדש (שלושה שבועות)? בנוסף, האם יש משמעות לכך שהקב"ה גלגל את ימי האבל דווקא על חשבון ימי השמחה של ספירת העומר?
*
רבי עקיבא ומרד בר כוכבא
בימיו של רבי עקיבא, חרף חורבנו של בית המקדש, ארץ ישראל עדיין הייתה מיושבת ברובה ביהודים רבים, ההנהגה הרוחנית והדתית ישבה בארץ והייתה ציפייה ואמונה כי חורבן בית המקדש הינו זמני. בימיו קם מנהיג צבאי יהודי ששמו בר כוכבא אשר הנהיג מרד בשלטון הרומאים, מרד שהיה כה מוצלח עד שהרומאים נצרכו להביא גייסות ממדינות רחוקות ע"מ לדכא את המרד.
רבי עקיבא פרש את חסותו הרוחנית על מנהיגותו של בר כוכבא ותמך בו. הרמב"ם ע"פ חז"ל מספר כי ר"ע היה מנושאי כליו של בר כוכבא [ביטוי המבטא תמיכה במנהיגותו].
עד כישלון המרד מרכז הפעילות הרוחנית וההנהגה הדתית של עם ישראל היה בארץ ישראל. על אף חורבן המקדש בית הדין הגדול ובראשו נשיאי חכמי ישראל לא חדל מלהנהיג, ללמד ולדרוש בדברי התורה, אף שגלה אל מחוץ לירושלים. בעקבות כך, הציפייה שהגאולה קרובה ובמהרה יבנה בית המקדש שוב, הייתה נחלתם של חכמי ישראל ותלמידיהם.
לאחר כישלון המרד וגזירות הרומאים שבאו בעקבות, לאט לאט חכמי ישראל גלו, היישוב היהודי בארץ הצטמצם וקטן, מרכז הפעילות הרוחנית והדתית עבר לבבל, ותקוות הגאולה התחלפה בהבחנה כי החורבן הינו מוחלט והגלות ככל הנראה תהיה ארוכה.
מרד בר כוכבא וכישלונו הינו האירוע המשמעותי האחרון החותם את חורבנו של בית המקדש ואת הישוב היהודי בארץ ישראל.
*
תלמידי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא
בגמרא מסופר כי תלמידי רבי עקיבא מתו במגיפה ובדבריו של ר' האי גאון, משמע שמתו בגזירת שמד.
אף אם נסבור כפשטות המקורות כי תלמידי רבי עקיבא לא נהרגו כלוחמים בשעת מרד בר כוכבא, כפי שיש הרוצים להגיד, אלא ע"י מגיפה או גזירת שמד, אין ספק שמיתת תלמידי רבי עקיבא השפיע מאוד על כישלון המרד ובכל אופן השפיע על דילול עולם התורה והרוח הארץ ישראלי.
אם תלמידיו של רבי עקיבא היו חלק מחייליו של בר כוכבא- אין ספק כי אובדן של עשרים וארבע אלף חיילים זהו אובדן גדול מאוד שהשפיע על תוצאות המרד. ואף אם לא היו ממש חייליו- כאשר העוגן הרוחני של עם ישראל, תלמידי החכמים לומדי התורה אשר חיזקו והנהיגו את עם ישראל נפטרו, זה השפיע במישרין על עם ישראל כולו, על המורדים והלוחמים.
לאור הקשר החזק בין רבי עקיבא, מות תלמידיו ומרד בר כוכבא, יש להסתכל על ימי האבל על תלמידי רבי עקיבא, לא כאבל על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא לבדם, אלא כימי אבל המציינים את כישלון מרד בר כוכבא, מות ההנהגה הרוחנית, היציאה הסופית לגלות, קץ היישוב היהודי ההיסטורי בארץ ישראל, וכפרק נוסף ואחרון בסיפור חורבנו של בית המקדש ויישוב ארץ ישראל.
*
ימי אבל דווקא בימי ספירת העומר
לא לחינם ימי אבל אלה על מותם של אלפי תלמידי רבי עקיבא חלים דווקא בימי ספירת העומר:
כאשר עמדו בני ישראל "כאיש אחד בלב אחד" זכו הם לחגוג את ימי הספירה מפסח ועד מתן תורה בהכנה מתוך שמחה לזמן קבלת התורה, וכל זה בבית המקדש העמוד על תילו ומתקיימת בו עבודת הקורבנות.
כאשר פסקו מלעמוד "כאיש אחד בלב אחד" בעקבות כך נחרב בית המקדש, הכנת עם ישראל לקראת מתן תורה, שזה תכלית ימי ספירת העומר, נעשית ע"י קיום מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא, אבלות שמזכירה לנו שכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה נפטרו כולם והביאו חורבן מוחלט וגלות על עם ישראל.
מתוך אמונה ש"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב", כל דור שלא נבנה בית המקדש טרם שבו בני ישראל מהחטאות אשר הביאו את החורבן, על כן ימי ספירת העומר נוהגים באבלות שבאה לעורר אותנו לשוב לאחדות הזו, עד שיבנה בית המקדש ונשוב לחגוג את כל ימי ספירת העומר ולהכין עצמינו למתן תורה מתוך שמחה ואחדות.
*
יום העצמאות באמצע ימי ספירת העומר
יש לשים לב לעובדה כי יום העצמאות מצוין מידי שנה באמצע ימי ספירת העומר, אי אפשר להתעלם מכך שהקב"ה גלגל את רצף האירועים כך שיום הכרזת המדינה חל בספירת העומר, כפי שאי אפשר להתעלם מכך שהמגיפה שהרגה את תלמידי רבי עקיבא קרתה שלא במקרה בדיוק בימים הללו.
יש לשים לב לעובדה כי דווקא בתוך הימים המציינים את קץ היישוב היהודי ההיסטורי בארץ ישראל, אנו מציינים וחוגגים את תקומת ישראל וחידוש היישוב היהודי וחזרתם של בני ישראל לארץ ישראל.