על פרשת פורים

הרב יצחק בר זאב

מהות ימי החנוכה והפורים- על המשותף והמבדיל ביניהם

הקדים ואפתח עם ב' שאלות:

הא'- מבחינת סיפורי המאורעות של פורים וחנוכה והשוואתם עולה עניין מתמיה מאוד:

בחנוכה- כאשר התמודדנו עם גזירות תורניות ורוחניות בלבד- לא קיימנו ימי תפילה, לא קראו חכמי ישראל לחיזוק האמונה והעבודה ואפי' לא קיימנו שתדלנות פוליטית. אלא, פתחנו מיד, בפיחות מספרי, במלחמת התאבדות ומסירות נפש.

אולם, בפורים- כאשר התמודדנו עם גזירת שמד פיזית, פעלנו בדיוק הפוך: תפילות, צום, בכי, הרבה שתדלנות פוליטית ורק בסוף מלחמה מחושבת עם סיכויי ניצחון גבוהים.

לכאורה ההיגיון הפשוט אומר לפעול בדיוק הפוך?!

הב'- מגילת תענית, אותה מגילה בה כתבו חכמנו עד סוף בית שני, את כל המאורעות שקראו לעם ישראל ונאסרו בתענית ובהספד, מספרת בהרחבה על מספר רב של ימים טובים שנעשו בישראל ובתוכם חנוכה ופורים, לאחר שחרב בית המקדש ביטלו חז"ל את כל המאורעות- מכיוון שאין טעם לחגוג ניסים שנעשו במקדש לאחר שהוא חרב, מלבד שני ימים טובים, חנוכה ופורים, שתוקנו גם להמשך הדורות, כבר מעיון במגילה עצמה עולה שחכמים יחדו חשיבות יתירה לשני החגים הללו.

מדוע חנוכה ופורים חשובים יותר שלא התבטלו לאחר חורבן בית המקדש? [ובמיוחד חנוכה -שכולו נס שנעשה במקדש והמקדש כבר חרב?]

*

להבנת הדברים צריכים אנו לבאר משמעות שני החגים הללו על מה ולמה הם תוקנו.

חג החנוכה:

בטעם החג מצאנו טעמים רבים:

בתפילת "על הניסים" משמע ששימחת החג היא על נס ניצחון המלחמה ועל חידוש העבודה במקדש.

במכבים א' משמע שטעם החג הוא חנוכת המזבח.

יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) בספרו יוסיפון (מלחמות ה') בנוסף לחנוכת המזבח, מתאר נס נוסף שעלה אש מאיליו בחנוכת המזבח, לאומת זאת בספרו קדמוניות היהודים (ספר י"ב) כתב שהטעם חידוש עבודת המשכן.

בגמרא מסכת שבת דף כא' מבואר שעיקר החג הוא זכר לנס פח השמן המפורסם.

במגילת תענית מובא גם כן סיפור נס פך השמן, ובהמשך הפרק נשאלת השאלה מדוע חוגגים שמונה ימים, ומתורץ שהם עסקו בבניית המזבח שמונה ימים.

בהמשך דברי הגמרא בדף כג' כתוב: " אמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס" מבואר במפרשים שגזרו גם על נשות ישראל גזירות בנושא אישות, ולכן ניצחון המלחמה בראייה שהמלחמה הייתה מלחמה למען קיום הדת, היטיב גם עמהם באופן ספציפי ולא רק כחלק קולקטיבי מהעם, מדברים אלו מבואר שהדלקת הנרות היא גם כן זכר לכלל הניסים, ובמיוחד ניצחון המלחמה.

נמצאנו נבוכים מה טעמו של חנוכה?

ע"מ לבאר עניינים הללו יש להקדים ולעשות סקירה היסטורית לפני ואחרי קביעת חג החנוכה.

בית המקדש השני נבנה במאה השישית לפני הספירה בעקבות הצהרת כורש. חשוב לציין שלא כל העם חזר לארץ וחלקים גדולים מהעם נשארו בגולה [בעיקר במצרים ובבל], שבי ציון ראו בבניית המקדש תחילת הגאולה, אבל ללא שום ספק לא ראו בזה את הגאולה הסופית, שהרי מידי זמן היו צריכים להתעמת עם גזרות חדשות וגויים שהתיישבו כאן בארץ בהסכמת המלכות [בספר עזרא מסופר שבזמן שחצי מהעם עסקו בבנייה, החצי השני עסק בהגנה על הבונים מפני עמי האזור]. עבודת המשכן לא הייתה שלמה, ארון ברית ה' היה חסר ובמקומו היה רק אבן השתייה, במשך הזמן רבו בקרב העם מתייוונים וצדוקים שהגיע ידם עד החזקה במשרות חשובות במקדש, ואפי' במשרת הכוהן הגדול.

לאחר כיבושו של אלכסנדר הגדול והתפלגות ממלכתו למס' ממלכות לאחר מותו, תחת בית תלמי, הותר ליהודים להמשיך ולהחזיק בדתם ואמונתם, היהודים כיבדו את המלכות ונשמרו מאוד שלא לסכן את קיום המקדש והיישוב היהודי בארץ.

כאשר כבשו בית סלאוקוס את ארץ ישראל מידי בית תלמי, בתחילה הניחו ליהודים באמונתם ועבודתם, עד שעלה אנטיוכוס לכס המלכות. אנטיוכוס שאף לקיים תרבות אחת בכל רחבי ממלכתו, ולכן גזר גזרות על קיום עבודת היהודים ובמיוחד על עבודת בית המקדש וברית המילה, בעקבות זאת ובעקבות מתייוונים רבים בקרב היהודים ששיתפו פעולה עם המלכות, בית המקדש חולל ושבת למשך שלוש שנים מעבודת ה'.

החשמונאים ובראשם מתתיהו בין יוחנן הכהן ובניו, קיבצו סביבם את כל המאמינים ויצאו למרוד ולהילחם על קיום דתם, חשוב לציין שהיציאה למרד הייתה יציאה מבסיס דתי ורצון לקיים את הדת, ולא מרצון לקיים ממלכה או לאום..

החשמונאים הצליחו לשחרר את ירושלים והמקדש ולחדש את עבודת ה'.

כאן המקום לציין עובדה היסטורית ברורה, בשחרור המקדש טרם קמה ממלכת החשמונאים!

המלחמה המשיכה עוד שנים רבות, במשך הזמן אף הוסכם הסכם פשרה לפיו החשמונאים עזבו את ירושלים ובתמורה הותר ליהודים להמשיך בקיום עבודת המקדש תחת מלכות יוונית סלאוקית.

במשך עשרים שנה הצליחו החשמונאים ע"י חכמה רבה לתמרן בין הצדדים היריבים בממלכה הסלאוקית, ולזכות בסמכות מטעמם בארץ ישראל תחת שלטון יווני סלאוקי. יהודה המכבי ששחרר את המקדש וחנך אותו לא זכה לראותו והוא נהרג זמן קצר לאחר מכן באחד מקרבות המרד. במשך עשרים שנה אט אט מלכות החשמונאים קיבלה צורה של מלכות עצמאית.

במשך הזמן חצר המלוכה החשמונאי התייוון מאוד והזיק הרבה לקיום המצוות.

*

ההיסטוריונים השונים ובמיוחד נאמני בית חשמונאי, הדגישו בעיקר את ניצחון הקרב והלחימה מכיוון שסיפורי גבורה אלו נתנו לגיטימציה חוזרת ונשנית למלכות בית חשמונאי.

חז"ל ראו בכלל נסי חנוכה אירוע אחד שעיקרו, מסירות הנפש לקיום התורה ולעבודת ה'. חנוכה בראייתם כולל את כלל האירועים והניסים שהביאו לידי חידוש העבודה במקדש ושמירת המצוות. סיבות רבות נאמרו מדוע הדגישו חז"ל את נס פך השמן יותר משאר הניסים: נס גלוי שמעיד על כלל הניסים שנעשו בדרך הטבע ובאסתר, נס חביב [שיכלו בדיעבד לנצח גם בלעדיו] ועוד, ועל זאת, לעניות דעתי, יש להוסיף שחז"ל התרכזו בעיקר בנס זה: א. להעמיד את מהות החנוכה על נכונותו, אל מול אלו שהדגישו את ניצחון המלחמה ע"מ להקנות לחנוכה ערך לאומי ולא דתי. ב. כי נס זה מדבר לכל יחיד בגולה, כפי שיבואר לקמן.

*

עתה נבאר מידת האקטואליות של שני החגים הללו והצורך שראו חכמנו לקבוע אותם לדורות:

חגי ישראל הכתובים בתורה ניתנו לעם מאוחד וחופשי מעול הגויים, עם שלטון דתי וברור. עבודת ה' יכלה להתקיים באין מפריע ואדם שחילל עבודה זו נענש מיד ע"י בית הדין. החגים באו להטמיע בקרב המאמינים את כל האמתויות להמשיך ולהחזיק בעבודת ה' ולקיים את המצוות מתוך אמונה ושמחה.

לאחר חורבן בית המקדש ראשון נוצרו ב' מצבים חדשים:

הא'- יהודי המאמין בכל יסודי היהדות, הרוצה לעבוד את ה', אשר, בעקבות גזירות שונות, משליטים ותרבויות שונות, נאלץ להילחם על רצונו מתוך מסירות נפש.

כאן נדרש להטמיע בלבבנו, תכונה ואמונה חדשה של מסירות נפש, שאדם יחזיק באמונתו ועבודתו חרף הקשיים והגזרות שגוזרים עלינו הגויים, תוך אמונה שאדם המוסר נפשו הקב"ה מזמן לו שיצליח לשמור ולאחוז באמונתו, ללא התכונה הזאת לא יכל עם ישראל להחזיק באמונת במשך כל שנות הגלות חרף כל הגזרות.

הב'- גזירות שמד שנגזרו ע"י עמים רבים במהלך ההיסטוריה, וניסיונות חוזרות ונשנות להשמדת עם ישראל. עם ישראל נדרש להאמין באמונה שלימה בנצחיות עם ישראל וללמוד מנביאנו ותורתנו כיצד להתמודד עם גזירות אלו.

מול ב' המצבים הללו ראו חז"ל מול עיניהם את ב' המאורעות הללו: חנוכה ופורים.

חנוכה מלמד אותנו, שרק ע"י מסירות נפש לקיום אמונתנו ומסורת אבותינו זוכים אנו לנצח את הגזירות השונות ולהמשיך לקיים את עם ישראל, ואין לנו לפחד כלל מהגזירות הללו, אלא לראותם כניסיון נוסף שהקב"ה מעביר אותנו לראות את מידת אמונתנו ודבקותנו.

ופורים מלמד אותנו, שכאשר עומדים עלינו להשמידנו אין לנו לחדול! אלא להתחזק בתשובה ובתורה ע"מ לזכות שוב בקרבתו של הקב"ה ובניצחון, תוך אמונה וביטחון בקיומו ונצחיותו של עם ישראל, ואמונה כי גזירת שמד מגיעה בעקבות רפיון בשמירת האמונה והמסורת ושנאת חינם וניתנת לתיקון ע"י אחדות ועבודת ה'.

מכאן השוני בין החגים: בחנוכה, כאשר רוצים להרחיקנו מקיום התורה ומשמירת המסורת שבידנו, מאמינים אנו שאין לנו להיכנע אלא למסור נפשנו לקיום התורה, מתוך אמונה בצדקת דרכינו ומהצלחתה בעזרתו התברך.

בפורים, כאשר רוצים להשמידנו, מאמינים אנו שרק ע"י התחזקות בקיום התורה, אמונת ה' ואחדות ישראל, יכולים אנו לזכות בעזרתו של הקב"ה.